ת"א 673/90

תקציר

פסק הדין משרטט תיק מורכב של איברהים מוראד טוויל, אזרח יהודי לבנוני שהפקיד את חסכונותיו בבנק המזרחי בתל אביב בשנת 1946. בשל הקמת מדינת ישראל ומגוריו של טוויל במדינה עוינת, סווגו נכסיו כ"נכסי נפקדים" על פי הדין הישראלי. הבנק לא דיווח על ההפקדה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים כנדרש, מה שהוביל לסכסוך ממושך. טוויל ביקש לשחרר את כספו מספר פעמים, אך נבלם על ידי הבנק והאפוטרופוס. הבנק החזיק את הפיקדון באופן בלתי חוקי במשך עשרות שנים, מה שגרם לערכו לרדת משמעותית. יורשו של טוויל, התובע, נתקל במכשולים בירוקרטיים בניסיון לקבל בחזרה את הכספים. בית המשפט מצא הן את הבנק והן את האפוטרופוס רשלנים, כאשר הבנק נושא בחלק הגדול יותר של האחריות. נפסק כי התובעת זכאית לפיצוי בגין ירידת ערכו של הפיקדון ואובדן ההנאה ממנו. הפיצוי הסתכם ב-429,673 שקל, כאשר הבנק אחראי ל-90% והאפוטרופוס ל-10%. פסק הדין עמד גם על חובות הזהירות הרעיוניות והקונקרטיות שחבים הנתבעים, סוגיית האשם התורם וחלוקת הנזק. חלקו של התובע בהפסד חושב על סך של 360,144 שקל, צמוד לאינפלציה וריבית, מה שמביא את הסכום הכולל ל-429,673 שקל.