ב"ל 2475/04

תקציר

פסק הדין דן בשני תובעים הסובלים מתסמונת מרסילו ומקבלים קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע) משנת 1995. הנתבעת החליטה להפסיק הטבות אלה בשנת 2001, כיוון שקבעה כי שכר התובעים אינו עומד עוד בקריטריונים לקצבת נכות. התובעים טענו כי החלטות הנתבעת היו רטרואקטיביות ופגעו בהשתלבותם בשוק העבודה. עם זאת, השופטת דחתה את טענות התובעים וקבעה כי הן הוגשו שלא במועד ואינן נופלות בגדר תקופת ההתיישנות שצוינה. השופטת התייחסה גם לגופו של עניין והסכימה עם עמדת הנתבעת לפיה התובעים אינם זכאים לקצבת נכות על בסיס גובה הכנסתם. בנוסף, דחתה השופטת את טענות התובעים בנוגע להחזר הוצאות רכב וחישוב השתכרות מופחתת. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם לקביעת הכנסה אקדמית. משכך, דחתה השופטת את התביעה, תוך שהיא מדגישה את זכותם של התובעים להגיש בקשה חוזרת לקבלת הטבות ועודדה את התובעת מס' 1 לעשות כן, מאחר שצברה חובות. פסק הדין ניתן ללא צו הוצאות, כמקובל בתיקי ביטוח לאומי.