בג"צ 2852/16

תקציר

בית המשפט קבע כי יש לדחות את העתירה ללא מענה משום שבית המשפט העליון אינו משמש בדרך כלל כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, ומתערב רק במקרים חריגים של טעויות משפטיות משמעותיות ועניינים בעלי חשיבות ציבורית מהותית. במקרה זה, לא התקיימו קריטריונים כאלה. בפסק הדין הודגש כי זכויות עובדים המוגנות בחוק אינן יכולות להיות כפופות לבוררות, שכן זכויות אלה נועדו להגן על עובדים מפני ניצול ולא ניתן לשנותן בהסכמים. אם מתרחשת בוררות בעניינים אלה, ניתן לבטל את פסק הבוררות אם לא היה הסכם בוררות תקף או אם הבורר פעל מעבר לסמכותו. בית המשפט מאזן בין האינטרס הציבורי לבין תקינות הליך הבוררות, ובוחן האם פסק בוררות יביא לעיוות דין. במקרה הספציפי הזה, הבוררות עסקה בזכויות עובדים חיוניות, כמו אלה שלפי חוק עבודת נשים. פסק הבוררות נקבע כבלתי מספק ואינו משקף צדק, כפי שהוכר על ידי בתי הדין האזוריים והארציים לעבודה. למרות שהמשיבה פתחה בבוררות וערערה על תוקפה בהמשך, חוסר הייצוג והמודעות שלה נשקלו ומעשיה לא נתפסו כאופורטוניסטיים. בית הדין לא מצא טעות משפטית משמעותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שניהל כראוי את הצדק בין הצדדים. משכך, העתירה נדחתה, והעותרת חויבה לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לאוצר המדינה בשל המשך הטיפול בתיק, למרות אינדיקציות ברורות של בתי הדין לעבודה באשר לפיצוי המגיע בגין הפרת זכויותיו המוגנות של העובד.