עמ"ש 41798-06-23

תקציר

פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות מפורטות ומנומקות היטב, שערכאת הערעור אינה רואה עילה להתערב בהן. הממצאים המפורטים בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ואין טעות בדין בפסק הדין. טענתה העיקרית של המערערת, כי התנהלות המשיב מהווה רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת הסכם וחוסר תום לב, אינה נתמכת בראיות. המערערת יכלה להחזיר את הקטינה לישראל בעצמה והמשיב לא מנע ממנה לעשות כן. טענת המערערת כי המשיבה התחייבה להחזיר את הקטינה סותרת את הצהרותיה הקודמות ואינה אמינה. זאת ועוד, המערערת לא הוכיחה כי לא יכלה להרשות לעצמה לממן את החזרת הקטין והתנהלותה בשנים שחלפו מאז האירוע מלמדת כי לא רצתה להחזיר את הקטין. המשיב גם לא הפר חובה חקוקה כלשהי ולא פעל בחוסר תום לב. השופטים מסכימים כי סבלה של המערערת מובן, אך היא לא הוכיחה כל פסול מצד המשיב. לפיכך, יש לדחות את הערעור. עם זאת, מאחר ששני הצדדים מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי והמערערת פרודה מבתה מזה שנים רבות, מחליטים השופטים כי אין להורות על הוצאות והערבות שהופקדה מוחזרת למערערת. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.