עת"מ 51389-06-19

תקציר

המשיב טען כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, וכי היא פעלה על פי נוהל תקין, התבססה על ראיות קיימות ונפלה בגדר סמכותו של המשרד. ההחלטה עמדה בכל החוקים הרלוונטיים, ואל לו לבית המשפט לפעול כ"סמכות עליונה" במקרה זה. העותר לא הצליח להפריך את הראיות שהוצגו על ידי המשיב, שכללו ביקורי מעגל, מכתב מהמנוח ותלונת שכן, שהכינו כולם בזמן אמת. העותר לא הביא כל ראיה משכנעת לכך שהתגורר עם המנוח או כי הוא ואשתו זכאים לדיור ציבורי בשל מצבם הכלכלי. החלטת הוועדה לדחות את בקשת העותר נמצאה אפוא סבירה, והעתירה לערער עליה נדחתה. בית המשפט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבותיו של העותר.