עת"מ 7082-05-20

תקציר

העותרות, הסוכנות היהודית וקרן היסוד, מבקשות לבטל דרישת תשלום שנשלחה אליהן על ידי עיריית ירושלים, או לחילופין להפחית את גובהה באופן משמעותי. דרישת התשלום, בסך 10,495,112 ₪ (קרן חוב), הינה בגין היטל סלילה ודמי תיעול, בקשר לרכושם של העותרים. לטענת העותרים, דרישת התשלום אינה חוקית ודינה להתבטל משום שעבודות הפיתוח אינן מבוצעות או ממומנות על ידי העירייה, אלא על ידי גורמים אחרים; העבודה אינה משרתת את רכושם; דרישת התשלום היא רטרואקטיבית וחלה עליה התיישנות; העירייה למעשה גבתה מהם תשלומים בעבר או יכלה לגבות אותם, ולכן היא מנועה מלגבות את היטלי הפיתוח כיום; והעותרים ביצעו בעבר עבודות פיתוח בנכס ובסביבתו על חשבונם. העירייה טענה כי עילת החיוב חוקית, וכי טענות העותרים בדבר תשלומי עבר וביצוע עצמי של עבודות הפיתוח לא הוכחו. בית המשפט קבע, כי עבודות הפיתוח נשוא עילת החיוב מקיימות זיקה של הנאה לקניינו של העותרים. לפיכך, עילת האישום היא חוקית. בית המשפט בחן כל אחת מטענות העותרים ביחס לתשלומי העבר ומצא כי אם בוצעו תשלומים כאלה, הם בוצעו לפני מועד כניסתו לתוקף של חוקי העזר הרלוונטיים, או בגין תוספות בנייה לנכס שבגינו חויבו העותרים בהיטלי פיתוח. לפיכך, טענות אלה אינן מסייעות לעותרים. גם טענת העותרים כי ביצעו עבודות פיתוח בעצמם נדחתה, שכן לא הוכח כי כל עבודות הפיתוח שלטענתם ביצעו אכן היו עבודות פיתוח ציבוריות. יתר על כן, ביצוע עצמי כזה אינו מקים עילה לפטור גורף מהיטלי סלילה וניקוז, אלא רק לטענה של קיזוז עלויות הביצוע מתעריף ההיטל, שהעותרים לא העלו. בנסיבות אלה נדחתה העתירה, למעט הקביעה כי יש להפחית את שטחן של שתי תוספות בנייה על פי שני היתרי בנייה משנת 2003 מחובת התשלום, שכן העותרים שילמו עבורן היטלי פיתוח. העותרים חויבו לשלם למשיב שכר טרחת בא כוח והוצאות בסך של 40,000 ₪, בנוסף ל-2,000 ₪ שחויבו בעבר לשלם בגין איחור בהגשת תצהיר משלים.