עמ"ש 33945-06-15

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של פסק הדין, הערעור, הטיעונים וטענות הצדדים, בית המשפט אינו מוצא סיבה לסטות מהחלטת בית משפט קמא ועל כן הוא דוחה את הערעור. המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ חוות דעת מומחה, לפיה המשיבה נעדרת יכולת קוגניטיבית ונפשית להבין מסמך ויתור עליו חתמה. עם זאת, בית המשפט מדגיש את מעמדם המיוחד של מומחים הממונים על ידי בית המשפט ואת המשקל הרב שיש לחוות דעתם. חוות הדעת של המומחה, שהתבססה על תיעוד רפואי נרחב, נתמכה גם בחוות דעת מומחים אחרות. טענות המערערים בדבר שיטותיו של המומחה ואמון בית משפט קמא בה ובגרסאות המשיב לא צלחו. אשר לטענה כי הסכם מתנה מהווה חוזה בטל להופעה לפי חוק החוזים, מסכים בית המשפט עם דחיית בית משפט קמא, בהדגישו כי טענת המערערים משמעה הכרה בניסיונם לנסח חוזה פסול תוקף. המערערים לא הביאו ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם. בנוסף, בית המשפט מציין כי הסכם המתנה במקרה זה מסווג באופן מדויק יותר כ"מתנה מיידית" לפי חוק המתנה, שלא ניתן לחזור בה. זכותו של המשיב במקרקעין אושרה גם במסמכים שונים, לרבות בקשה חתומה של המערערים להעברת הזכויות במקרקעין, והמקרקעין נרשמו על שם המשיב כבר בשנת 1989. בקשת המערערים לחזור בהם מהמתנה ויתר טענותיהם הקשורות להסכם היו אפוא חסרות בסיס. זאת ועוד, המערערים לא הצליחו להוכיח את "התנהגותו המחפירה" של המשיב, אשר עשויה הייתה להצדיק את ביטול המתנה. סיכומו של דבר, קביעותיו של בית משפט קמא מבוססות היטב, והערעור נדחה על כל חלקיו. המערערים מחויבים בהוצאות ובשכר טרחת המשיב בסך 20,000 ₪.