ע"א 9209/03

תקציר

במקרה הנוגע לתביעת הפיצויים שהגישו עיזבונו ומשפחתו של יניב ניסן, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1998, הן פסק הדין הראשוני של בית המשפט המחוזי בחיפה והן הערעורים שבאו בעקבותיו עסקו בסוגיות מורכבות של דיני ביטוח ופיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המערערים, לרבות עזבונה, אלמנתה ובתה הקטינה של ניסן, תבעו פיצוי כספי מהמשיב, מבטחת הרכב המעורב בתאונה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה פיצוי על בסיס שכרו של המנוח וההפסדים הכספיים של התלויים, לאחר ניכוי קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו להעלאת גיל הפרישה ולבחינה מחודשת של ניכויי הפנסיה. ערכאת הערעור אישרה חלק מהקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, אך הכירה בטעות בגיל הפרישה המשמש לחישוב, ולפיכך הורתה על הארכת מעצר לצורך חישוב מחדש של הפיצויים בגיל פרישה של שישים ושבע. חשוב לציין כי היא הכירה בכך שאובדן קצבת הזקנה – שהמנוח היה מקבל אילו היה בחיים – מהווה הפסד בר פיצוי הן לתלויים והן לעיזבון, בהשפעת תקדימים כמו פרשת אטינגר. פסק הדין התייחס גם לכלל "הניכוי מהניכוי", המיושם על מנת להבטיח כי קצבאות ביטוח לאומי קודמות ועתידיות פוטנציאליות לא יפחיתו באופן בלתי הוגן את הפיצויים שנפסקו. גישה דקדקנית זו נועדה לאזן בין עקרון מניעת כפל פיצויים לבין הבטחת פיצוי מלא בגין נזקים שנגרמו במישרין כתוצאה מהאירוע הנזיקי. ערכאת הערעור קיבלה חלק מערעורה של משפחת ניסן, דחתה את הערעור שכנגד במלואו, וחייבה הליכים נוספים לקביעת פיצויים מדויקת, תוך שימת דגש על העקרונות שלא השתנו בדיני הנזיקין הנוגעים לפיצוי רק בגין תוצאה ישירה של מעשים פסולים.