רע"א 45921-10-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעיקרים המשפטיים והחידושים העולים ממנה: **ניתוח משפטי: רע"א 45921-10-24** **רקע עובדתי:** המבקש נפצע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה. הוא פנה לוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה לו נכות אורתופדית בשיעור 18.78%. בעקבות זאת, הגיש המבקש תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") כנגד המשיבה, חברת ביטוח. תביעתו הראשונה נמחקה. בתביעה השנייה, המשיבה ביקשה לסתור את קביעת הנכות של הוועדה הרפואית. בהסכמת הצדדים, מונה מומחה אורתופד שקבע נכות בשיעור 5%. המבקש קיבל חוות דעת זו, אך לאחר כשבע שנים ממועד התאונה, ביקש לראשונה מינוי מומחה בתחום הנפשי. בית משפט השלום דחה את הבקשה למינוי מומחה נפשי, בין היתר משום שהוועדה הרפואית לא עסקה בנכות נפשית, תביעתו התמקדה בנכות אורתופדית, וחלף זמן רב מאז התאונה. בית המשפט המחוזי (ב"ערעור שני") אישר את החלטת בית משפט השלום, תוך הדגשת הכלל כי בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, הנכות הנקבעת היא זו שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, נקבע כי המבקש לא טען לנכות נפשית בפני הוועדה הרפואית, ולכן אין לו זכות להפעיל מסלולי ערעור או בקשה לסתור את קביעת הנכות בתחום זה. **ההחלטה בבית המשפט העליון (רשות ערעור ב"גלגול שלישי"):** בית המשפט העליון (ממלא מקום הנשיא יצחק עמית) דחה את בקשת רשות הערעור ב"גלגול שלישי" מבלי להידרש לתגובת המשיבים, על בסיס תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. **ניתוח משפטי של ההחלטה:** 1. **הסדר המשפטי הרלוונטי: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975:** * **סעיף 6ב לחוק:** סעיף זה מאפשר לנפגע בתאונת דרכים, אשר לו נקבעה דרגת נכות על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, להשתמש בקביעה זו כבסיס לתביעתו מכוח חוק הפיצויים, אם התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה. הסעיף נועד לייעל את הליכי הפיצוי ולאפשר לנפגעים להימנע מהליכים רפואיים חוזרים ונשנים. * **הכלל בדבר קביעת הנכות בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה:** כפי שצוין בבית המשפט המחוזי, במקרים בהם תאונת הדרכים מוכרת גם כתאונת עבודה, הכלל הוא שהנכות הרפואית לצורך חוק הפיצויים נקבעת על פי קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. זאת, כדי למנוע כפל פיצויים וכן כדי לשמור על אחידות בקביעת הנכות. * **הזכות לסתור את קביעת הנכות:** במסגרת תביעת פיצויים מכוח חוק הפיצויים, ניתן להגיש תביעה לסתירת קביעת הנכות של הוועדה הרפואית. אולם, זכות זו מוגבלת. בית המשפט המחוזי קבע בצדק כי כאשר המבקש לא טען לנכות נפשית בפני הוועדה הרפואית, הוועדה כלל לא דנה וקבעה נכות בתחום זה, ולכן אין לו זכות להגיש בקשה לסתירת קביעה שלא נעשתה. 2. **התפתחות הדיון המשפטי (ה"גלגולים"):** * **הליך ראשון (בית משפט השלום):** בית משפט השלום דן בבקשה למינוי מומחה נפשי. ההחלטה התבססה על כך שהנכות שנדונה היא אורתופדית, הוועדה לא דנה בנפשי, והזמן שחלף. * **ערעור שני (בית המשפט המחוזי):** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, חיזק את הכלל בדבר קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית, ופסל את זכותו של המבקש להעלות טענה לנכות נפשית שלא נדונה בוועדה. * **רשות ערעור שלישי (בית המשפט העליון):** בקשת רשות הערעור בפני בית המשפט העליון היא "גלגול שלישי". על פי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים, כאשר הבקשה מעוררת **שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים**, או כאשר דחייתה תגרום **לעיוות דין**. 3. **העיקר המשפטי בהחלטה:** * **היעדר שאלה משפטית עקרונית:** בית המשפט העליון קבע כי בקשת המבקש אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. כל טענותיו מתמקדות בעניינו הפרטני. הדבר נובע מכך שהמבקש מנסה להעלות טענה לנכות נפשית, אשר לא נדונה ולא נקבעה כלל על ידי הגוף הרפואי המוסמך (הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי), תוך ניסיון לעקוף את הכללים הרגילים של קביעת הנכות בתאונות דרכים שהן גם תאונות עבודה. * **היעדר עיוות דין:** לא נמצא במקרה זה עיוות דין. המבקש פעל בחוסר תום לב או ברשלנות בהעלאת טענותיו המאוחרות. הוא קיבל את חוות הדעת האורתופדית, אך רק לאחר כשבע שנים ביקש לראשונה להוסיף טענה לנכות נפשית, שלא נכללה כלל בבירור הראשוני. מערכת המשפט אינה יכולה לאפשר ניצול לרעה של הליכים או עיכובים בלתי סבירים. * **יישום תקנה 148א:** ההחלטה היא דוגמה ליישום נכון של תקנה 148א, המגבילה את הערעורים ב"גלגול שלישי" למקרים בהם יש חשיבות ציבורית או משפטית רחבה יותר. במקרה זה, ההחלטה מונעת מבית המשפט העליון להידרש לסוגיות פרטניות שנדונו כבר בשתי ערכאות קודמות. **חידושים משפטיים:** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי במובן של פסיקה פורצת דרך. אולם, היא מחזקת ומדגישה מספר עקרונות משפטיים קיימים: * **קדושת הכלל בדבר קביעת הנכות הראשונית:** ההחלטה מדגישה את חשיבותה של קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, במיוחד במקרים של תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. * **הגבלת "גלגול שלישי":** ההחלטה מאשרת את המגמה של צמצום ערעורים ב"גלגול שלישי" למקרים של שאלות עקרוניות בלבד, כדי לשמור על יעילות המערכת המשפטית ולמנוע התמשכות הליכים. * **חובת תום הלב והעלאת טענות בזמן:** ההחלטה מרמזת על כך שהעלאת טענות חדשות (כגון נכות נפשית) שנים רבות לאחר התאונה, ובפרט כאשר הן לא נדונו בשלבים הראשוניים, עלולה להיחשב בחוסר תום לב או רשלנות, ולהוביל לדחייתן. **לסיכום:** ההחלטה בבית המשפט העליון משקפת את האיזון שבין זכות הגישה לבית המשפט לבין הצורך ביעילות דיונית, בהגנה מפני התמשכות הליכים, ובשמירה על כללים ברורים לקביעת נזק ופיצויים. המקרה מדגים כיצד בית המשפט משתמש בסמכויותיו על מנת לסנן בקשות שאינן מעלות שאלות משפטיות כלליות, תוך דחייתן על בסיס תקנה 148א. ההחלטה מחזקת את העיקרון שאת קביעת הנכות בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה יש להשיג באמצעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, וכי אין דרך עקלקלה לעקוף הליך זה לאחר חלוף זמן רב.