תפ"ק 53845-12-17

תקציר

המחלוקת העיקרית בתיק זה הייתה האם יש לבטל את הרשעתה של הנאשמת, שהשתמשה באלימות כלפי בתה הקטינה וגרושתה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות, אשר פגעו בערכים מוגנים כגון שמירה על התא המשפחתי, שלמות הגוף וביטחון אישי. עם זאת, צוין כי העבירות בוצעו בשל מצבה הנפשי של הנאשמת, שסבלה מדיכאון לאחר לידה ולא יוחסו לה עבירות אלימות קודמות. בהתחשב בהישגיה המרשימים של הנאשמת בהליך השיקום, שהתנהל באמצעות בית המשפט הקהילתי, לצד ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של הרשעה על תעסוקתה ועל תדמיתה העצמית, החליט בית המשפט לבטל את ההרשעה. החלטה זו נומקה גם בשל הסבירות הנמוכה להישנות המחלה, האינטרס של הקורבנות והצלחתו של מודל בית המשפט הקהילתי. השופט הדגיש את חומרת העבירות, אך הגיע למסקנה כי ביטול ההרשעה מוצדק בנסיבות ספציפיות אלה. במקום זאת, נגזרו על הנאשמת 18 חודשי מאסר על תנאי, מתוך הבנה שכל הפרה תביא להרשעתה.