ע"א 2734/09

תקציר

במקרה של בקשתו של ארנון לתקן את הודעת הערעור שכנגד, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחותה. ארנון ערער תחילה על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הוצאות המשפט, ותהה אם ערעור שכנגד כזה עונה על דרישת הקשר המהותי לערעור העיקרי. למרות שהרשם נמנע מלדחות אותה על הסף, ובכך איפשר בירור שיפוטי נוסף, השופט מצא את בקשת התיקון הנוכחית בעייתית. המסגרת המשפטית מתייחסת באופן דומה לערעורים ולערעורים שכנגד, ומאפשרת שיקול דעת רחב בתיקונים, אך עומדת על זיקה מהותית לערעור העיקרי. למרות השיהוי של ארנון בהגשת התיקון, שהתייחס לריבית ולהצמדה על חוב דיבידנד, הוא היה קשור לערעור העיקרי. עם זאת, מאחר שארנון סבר שפסיקת בית המשפט המחוזי כבר לטובתו בנוגע לפרטים כספיים אלה, לא היה צורך בשינוי אופרטיבי. יתר על כן, פרשנות פסק דין אינה מטופלת בדרך כלל באמצעות ערעור אלא באמצעות הליכים משפטיים ברורים יותר כמו אלה שבחוק ההוצאה לפועל. תפקידה של ערכאת הערעור אינו להחליף את עצמה בערכאה הפרוצדורלית, ולכן גישתו של ארנון אינה ראויה. משכך, הבקשה נדחתה, ושני הצדדים הונחו לשאת בהוצאותיהם, תוך הוראה כי החלטה זו תוגש ברשומות השופטים.