ת"א 18753-04-21

תקציר

בית המשפט מצא כי הפרסום של הנתבעים מהווה לשון הרע כלפי התובע, אך כפי שניתן היה להבין באופן סביר כי אך קיבל כספי ציבור עבור ביתו הבלתי חוקי וכי החטיבה להסדר הפשרה העניקה לו הלוואה ומשכנתא עבור ביתו הבלתי חוקי. עם זאת, בית המשפט מצא כי היבטים מסוימים של הפרסום מוגנים תחת חוק איסור לשון הרע, דהיינו, דיווח על קיומה של משכנתא שנרשמה לטובת החטיבה להתיישבות. הנתבעים לא הצליחו להוכיח את אמיתות הפרסום כי החטיבה להתיישבות העניקה לו משכנתא מכספי ציבור והלוואה לביתו. בית המשפט קיבל את הטענה כי הדיווח התבסס על הבנה סבירה של המסמכים הרשמיים וכי הנתבעים פעלו בתום לב, האמינו באמיתות הדיווחים וערכו בדיקה עיתונאית אחראית. עם זאת, אי פרסום התיקון לאחר בקשתו של בוט שלל את הגנת תום הלב. בית המשפט פסק פיצוי סטטוטורי בסך 15,000 ₪, נמוך בהרבה מתביעתו בסך 150,000 ₪, בהתחשב בנסיבות העניין ובעובדה שהפרסום מוגן באופן חלקי. התביעה נגד הנתבע התקבלה בחלקה, והנתבע חויב לשלם פיצויים בסך 15,000 ₪, בצירוף חלק יחסי משכר טרחת המשפט והוצאות משפט בסך 5,000 ₪. כמו כן חויב התובע לשלם 10% מהוצאות הנתבעים, דבר המשקף את אופייה המופרז של תביעתו ואת התנהלותו הפרוצדורלית. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור.