ת"פ 1831/06

תקציר

הכרעת הדין מזכה את הנאשם מהאישומים המיוחסים להסתה לאלימות או לטרור, פרסומים המסיתים לגזענות ופרסומי המרדה מחוסר ראיות מספיקות. הנאשם לא זוהה כדובר בתוכניות האינטרנט, והתביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הוא הדובר. יתר על כן, הפרטים ששותפו בתוכניות היו נגישים לכל דורש, והפופולריות של הנאשם גרמה לכך שסביר שמישהו אחר השתמש בשמו להפצה. באשר לאישום הנוגע לתוכנית הטלוויזיה "ארץ המתנחלים", קבע בית המשפט כי דברי הנאשם, שקראו לגירוש ערבים, מהווים גזענות אך אינם עומדים בתנאי של פרסום מתוך כוונה להסית לגזענות. התוכנית נועדה להציג מגוון דעות, והנאשם הוזמן לחלוק את דעותיו, שהיו אחת מני רבות. עם זאת, במקרה של התוכנית "לימוזינה", הרשיע בית המשפט את הנאשם בפרסום דברי הסתה לגזענות ובניסיון לפרסום הסתה לגזענות. אופי הראיון והתוכנית היה שונה מקודמו; תוכנית זו התמקדה בעיקר בדעותיו של הנאשם, ונתנה לו במה להביע אותן. בית המשפט קבע כי דבריו של הנאשם נאמרו מתוך כוונה להסית לגזענות. הנאשם הורשע גם בהסתה לאלימות או לטרור בגין התבטאויות המשבחות את יגאל עמיר, שרצח את ראש הממשלה רבין, ומציעות הפיכה לגירוש ערבים. לאמירות אלה, בשילוב ההקשר והמוניטין של הנאשם, הייתה אפשרות ממשית להוביל למעשה אלימות או טרור. באשר לאישום של ניסיון לפרסום המרדה, זיכה בית המשפט את הנאשם. ההתבטאויות שיוחסו לו לא היוו קריאה למרד או בעלות פוטנציאל לערער באופן מהותי את יציבות השלטון. ככלל, הכרעת הדין משקפת בחינה מדוקדקת של חומר הראיות וטיעוני הנאשם, מה שהוביל להרשעה חלקית ולזיכוי באישומים שונים.