תפ"ח 5261-11-11

תקציר

הנאשם הודה כי אנס ורצח את המנוחה, אישה בת 81 בה הועסק על מנת לטפל בה. פרטי המקרה מצמררים, ומציגים את אכזריותו והתנהגותו הנבזית של הנאשם, תוך ניצול פגיעותה של קורבנו הקשיש. כמו כן הוכרה ההשפעה הרגשית על משפחת הקורבן, ובמיוחד על ילדיה. למרות מצבו הרפואי של הנאשם שנבע מניסיון להימלט מן הדין, השופטים לא השתכנעו בהקלה והדגישו את חומרת העבירות. השופטים הדגישו את חייה המספקים של הקורבן לפני מעשיו המשפילים והמשפילים של הנאשם. בגין האישום ברצח, נידון הנאשם למאסר עולם, הקבוע בחוק. המחלוקת המרכזית נסובה סביב העונשים הנוספים – אונס – שירוצו במקביל או במצטבר למאסר העולם. השופטים הכירו במדיניות הכללית של ההקלות, שמטרתה להשאיר מקום לתקווה ולשיקום לנידונים לתקופות מאסר מרובות. עם זאת, במקרה זה, חומרתן הקיצונית ואופיין הנפרד של עבירות האונס, שאירעו לפני הרצח, הצדיקו עונשים מצטברים. החלטה זו הושפעה גם מההשפעה הניכרת והאכזריות של הפשעים. כך, נגזרו על הנאשם שני עונשים מצטברים של 10 שנות מאסר כל אחד בגין שתי עבירות האונס, כאשר שנה אחת ריצתה ברצף למאסר העולם, והיתרה ריצתה במקביל. השופטים הטילו גם 12 חודשי מאסר על תנאי על כל פשע אלימות או מין עתידי שיבוצע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם. כמו כן נקבעה זכות הערעור לבית המשפט העליון, כאשר פסק הדין ניתן בנוכחות כל הצדדים.