ב"ל 65848-06-19

תקציר

התובע, מסגר ורתך, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר בפציעותיו בכתף ובברך כקשורות לעבודה. בית המשפט פסק לטובתו. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי למרות שעבודתו כללה מגוון רחב של פעולות ותנועות, ניתן היה לבודד תנועות ספציפיות המבססות תשתית עובדתית להחלת כלל המיקרוטראומה. תנועות אלה היו הרמת ידיים מעל גובה הכתפיים – לעיתים תוך הרמת משאות כבדים ושימוש בכלים רוטטים – ותנועות חוזרות ונשנות של הברכיים שכללו הישענות, תנועה, עמידה וישיבה. עבודתה של התובעת הייתה כרוכה בעומס עבודה דינמי ומגוון, לרבות עבודות ייצור, התקנות ועבודות משרדיות. הוא ביצע משימות אלה במשך תקופה משמעותית, כ-50 שנה. בית המשפט הדגיש כי התנועות החוזרות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן", המתרחשות במקום מסוים. תנועותיו של התובע הוכחו תכופות ומצטברות, ונמשכו למעלה מ-14 שעות שבועיות, דבר המצדיק מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי שלהן לפגיעותיו. באשר לתביעת הפגיעה בברך, הכיר בית המשפט בעבודתו של התובע תוך שהוא נשען ונע על ברכיו ובפעולת העמידה והישיבה תוך כיפוף ברכיים שוב ושוב. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת כי העלייה במדרגות ובסולמות היוותה בסיס מיקרו-טראומטי, שכן פעילות זו הייתה בלתי סדירה ובלתי רציפה. לסיכום, קיבל בית המשפט את טענת התובעת, ומצא תשתית עובדתית למיקרוטראומה בדבר תנועות חוזרות ונשנות של הרמת ידיים ותנועות ברכיים. ההחלטה הצדיקה מינוי מומחה רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין תנועות אלה לבין נזקי התובע, והותירה את ההחלטה על מינוי המומחה למועד מאוחר יותר.