ד"מ 37017-06-20

תקציר

התובע, עובד שעבד במסעדת הנתבעים, הגיש נגדם תביעה בטענה לשכר והטבות שלא שולמו. הנאשמת הראשונה הפעילה את המסעדה, ואילו הנאשמת השנייה הייתה בעלה. הנתבעים טענו כי הנתבע הראשון הוא הבעלים והמנהל הבלעדי של העסק וביקשו לדחות את התביעה כנגד הנתבע השני. בית המשפט הסכים ודחה את התביעה נגדו. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי תקופת ההעסקה, כאשר התובע טען כי עבד שנה וחצי, והנתבעת טענה כי מדובר בשבעה חודשים בלבד. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות ומצא כי התובע עבד אצל הנתבעת מנובמבר 2016 ועד נובמבר 2017. השכר השעתי לא היה שנוי במחלוקת, ונקבע על 27 שקל לשעה. עוד קבע בית הדין כי היקף ההעסקה הוא כשליש משרה מלאה, בהיקף של שלוש שעות ביום. באשר לנסיבות סיום ההעסקה, קבע בית הדין כי התובע לא פוטר אלא בחר לנטוש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת. לפיכך, הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבע היה רשאי לנכות את תקופת ההודעה המוקדמת מהסכומים המגיעים לתובע מאחר ועזב ללא מתן הודעה מוקדמת. בית המשפט פסק גם לגבי הטבות שונות שלא שולמו, לרבות הפרשות לפנסיה של התובע, דמי הבראה, ימי חופשה ודמי חגים. הנתבעת חויבה לפצות את התובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו ועל כך ששילמה לו במזומן מבלי לדווח לרשויות, ופסקה לו 1,000 ₪ כל אחד בגין הפרות אלה. הסכום הכולל המגיע לתובע חושב על סך של 6,302 ₪, ממנו נוכה 810 ₪ עבור תקופת ההודעה המוקדמת שהתובע חייב לנתבע. יתרת הסכום, בצירוף שכר טרחת עורך הדין של התובע בסך 1,000 ₪, הייתה אמורה להיות משולמת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. אם לא ישולם בתוך תקופה זו, הוא יצבור הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות שני הצדדים ויועבר אליהם בהתאם.