רע"א 19945-09-18

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לבטל צו עיקול זמני על נכסי המשיב, חברה המספקת שירותים בתחום עיסוקה. צו העיקול המקורי התבקש על ידי המבקש, אשר הגיש תביעה כספית כנגד המשיב על סך סך 546,542 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית, בגין הסכם שותפות שנחתם בין המבקש למשיב. המשיב ביקש לבטל את צו העיקול, בטענה כי עילת התביעה של המבקש חלשה, וכי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לקיומה של עילת תביעה. עוד טענו כי החברה המשיבה לא הייתה בהליך פירוק, וכי המבקשת פעלה בחוסר תום לב. המשיב הוסיף וטען, כי המבקש לא הצליח להוכיח כי אי מתן צו העיקול יכביד על המשיב מתשלום פסק הדין הממוני. בית משפט קמא הסכים עם המשיב ופסק לטובתם, והביא את המבקש לערער לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית משפט קמא, בקובעו כי בית משפט קמא לא חרג מסמכותו בביטול צו העיקול, וכי אין מקום להתערב בהחלטתו. בית המשפט העליון הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט קמא בעניינים פרוצדורליים אלה וציין כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות המצדיקות התערבות בפסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, מה גם שמדובר בצו זמני לפני דיון מלא בתיק. זאת ועוד, בית המשפט העליון לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש בדבר פרשנות ההליך בערכאה הנמוכה יותר, חקירת מומחים או הבאת ראיות. לפיכך, הערעור נדחה, וביטול צו העיקול הזמני נותר בעינו.