בש"פ 225/99
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הואשם בשורה של עבירות סמים, לרבות סחר והחזקה, בבית משפט השלום בירושלים. למרות שבית המשפט שקל תחילה חלופת מעצר בשל נסיבותיו האישיות, שאפשרה לו להגיע למכון גמילה, ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש כי ככלל, נאשמים אינם משוחררים ממעצר לצורך גמילה מסמים אלא בהתקיים נסיבות חריגות. במקרה דנן, המערער לא יזם הליך גמילה לפני מעצרו, ולא הציג ראיות לכוונה אמיתית להיגמל מסמים. בית המשפט ציין כי מבלי להימצא בעיצומו של הליך שיקום לפני מעצר, בקשתו של המערער אינה עומדת בקריטריונים לחריגה. בנוסף, חלופות כגון מעצר בית נדחו בשל האופי החמור והחוזר ונשנה של עבירות הסמים המיוחסות למערער, שכללו פעילות שהתנהלה לאורך תקופה ארוכה ובאמצעות שיחות טלפון. בית המשפט הגיע למסקנה כי החשש לשלום הציבור גובר על חירותו של המערער, ולפיכך החליט שלא לשחררו ממעצר, תוך שהוא קובע כי במקרים חמורים אלה, חלופות מעצר אינן נחשבות בדרך כלל מספיקות. בסופו של דבר נדחה הערעור.
חקיקה מקושרת
בש"פ 225/99 רוני חושינסקי נ' מדינת ישראל, עליון (27.1.1999)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.