ת"פ 13436-11-17

תקציר

הנאשם, שהואשם בעבירה פלילית, טען כי אינו כשיר לעמוד לדין בשל ליקוי שכלי התפתחותי. החוק קובע כי אם בית המשפט ימצא נאשם בלתי כשיר לעמוד לדין, יופסקו ההליכים נגדו. מבחני הכשירות הפרוצדורלית תוארו בתיקים קודמים, תוך התמקדות ביכולתו של הנאשם לתקשר עם עורך דינו, להבין את ההליכים המשפטיים, להבין את הראיות וגילו הנפשי. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח שאינו כשיר. במקרה זה, ההגנה לא הצליחה להביא ראיות מספיקות להוכחת אי כשירותו של הנאשם לעמוד לדין. טענתם נסמכה על יצירת ספק לגבי כשירותו וערעור מסקנות ועדת האבחון, שמצאה אותו כשיר. העד המומחה מטעם ההגנה, ד"ר מצאלחה, יכול היה רק להעלות ספקות לגבי כשירותו של הנאשם ולא סיפק קביעה פוזיטיבית. יתר על כן, לא נמצאו סתירות בטיעוני ההגנה, וחוות הדעת של ועדות ההערכה מהשנים 2003 ו-2005 לא זכו לקרדיט מספיק, שכן הן עלו במספרן על מסקנות מאוחרות יותר שמצאו את הנאשם כשיר גבולי. בנוסף, התנהגותו של הנאשם בבית המשפט ויכולתו להבין את הליכי המשפט והראיות תומכים בממצאי ועדת האבחון. גילו הנפשי של הנאשם, לטענת ההגנה, היה של ילד בן 7, ובית המשפט מצא זאת כטענה מוגזמת שאינה עולה בקנה אחד עם התנהגותו בפועל. ככלל, ההגנה לא הצליחה לעמוד ברף ההוכחה הנדרש, והנאשם נקבע כשיר לעמוד לדין. השופטת הדגישה גם את הצורך לזרז את הדיון לאור משבר הקורונה וקבעה דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי ליום 18.4.2021. ההחלטה נמסרה לצדדים, ונקבע מתורגמן לטובת הנתבע.