ע"א 1397/19

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה לסעד זמני, אשר היה מונע מהמשיבים לממש את זכויותיהם בדירה נשוא סכסוך רכושי. המבקשת, שרעבי, ביקשה את השהייה במסגרת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתה לדירה. שרעבי טענה כי הלוותה כספים למשיב העיקרי, לוי, במסגרת הסכם שהעביר לה את הבעלות בדירה אם ההלוואה לא תוחזר בתוך ארבע שנים. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה מכמה טעמים, ובהם היותה מיושנת, כי אין לה עילת תביעה כנגד חלק מהמשיבים, וכי היא הוגשה ללא ההרשאה הנדרשת כנגד חייב בהליכי פשיטת רגל. גם בקשתו של שרעבי לסעד זמני עד להגשת ערעור נדחתה, שכן השופט לא מצא כי התקיימו הדרישות לסעד כאמור. השופטת ציינה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת שרעבי, מה גם שהיא ובני משפחתה כבר אינם מתגוררים בדירה, ואת הנזק שעלול להיגרם לה ניתן לפצות כספית. יתר על כן, השופט סבר כי סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, ללא צו להוצאות.