ת"א 4247-01-15

תקציר

התובע, שהיה אז בן שש, תבע את הרשות המקומית הנתבעת לפיצויים לאחר שנפל ושבר את פרק כף ידו על המדרכה. לטענתו, נפילתו נגרמה כתוצאה מאבן משתלבת בולטת על המדרכה. עם זאת, השופט מצא כי ראיות התובע אינן משכנעות, שכן עדויות העדים אינן אמינות ואין הוכחה חד משמעית כי התובע נפל בגלל האבן. יתר על כן, השופט ציין כי ה"סכנה" הייתה בליטה קלה של סנטימטר או שניים, ואין די בה כדי להטיל אחריות על הנתבע. עוד ציין השופט כי גרסתו של התובע לאירועים אינה סבירה, וקיימת אפשרות כי מעד בעת שרץ לפני בני משפחתו. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח את גרסתו לאירועים, נדחתה התביעה. למרות שהשופטת פסקה לטובת הנתבע, היא עדיין התייחסה לשאלת הנזקים, וציינה כי לתובע נקבעה נכות של 5%, אך טענותיו לכאב רב ונכות לא נתמכו. השופט פסק לתובע פיצויים בסך כולל של 114,000 ₪, אך התביעה נדחתה בסופו של דבר, והנתבע היה זכאי לתבוע הוצאות מהתובע.