ת"פ 61098-10-17

תקציר

בית משפט השלום בירושלים הכריע בטענה לאכיפה שרירותית במקרה של "מציצנות" לכאורה. הנתבעת טענה כי אין מדיניות אחידה להעמדה לדין בתיקים מסוג זה וסיפקה מספר תקדימי מקרה לתמיכה בטענתם. לאחר שבחן את טענות הצדדים, הסכים בית המשפט עם ההגנה כי קיים חוסר בהירות ואחידות במדיניות התביעה. בית המשפט התייחס לתקדימים רבים שהציגה ההגנה בהם הנסיבות היו דומות אך התוצאות היו שונות, דבר המצביע על חוסר עקביות. מאחר שהמדינה לא הציגה מדיניות אחידה המשתרעת על פני כל המחוזות, קיבל בית המשפט את טענת ההגנה בדבר אכיפה שרירותית. פסק הדין הדגיש את אופיים המיני של המעשים תוך הדגשה כי עצם הדגשת הנסיבות המיניות והותרת עבירת החדירה לפרטיות בלבד עולה כדי אכיפה בררנית. בעקבות זאת הורה בית המשפט למחוק את העבירה של מעשה מגונה וניסיון למעשה מגונה מכתב האישום המקורי. ההחלטה גם מייתרת את בקשת ההגנה לפי סעיף 108 לתקשי"ר ואת הטענה בדבר היעדר אזהרה בחקירה. השופט, דוד שאול גבאי ריכטר, אישר מחדש את הקביעה למחוק עבירות ספציפיות מכתב האישום בנוכחות שני הצדדים.