בג"צ 8976/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותו של סעיף 4(א)(4) לחוק שמטרתו לקדם את רווחתם של ניצולי השואה. בעתירה נטען כי הסעיף מסמיך את המשיב לתמוך אך ורק במוסדות שמטרתם העיקרית היא לסייע לניצולי השואה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לשון המחוקק אינה תומכת בפרשנות מצמצמת זו. במקום זאת, הפרשנות הנכונה צריכה להתמקד במטרת הסעיף, שהיא לתמוך ולסייע לניצולי השואה בכל דרך אפשרית, גם אם אין זו מטרתו היחידה של המוסד הנתמך. זאת בשל דחיפות הטיפול בצרכיהם של ניצולי השואה הקשישים ומיצוי המשאבים העומדים לרשותם. בית המשפט אף הסכים עם עמדת המשיב כי ארגונים התומכים בניצולי שואה, גם אם אין זו מטרתם היחידה, נופלים בגדר "סיוע לניצולי שואה". זאת ועוד, בית המשפט דחה את חששה של העותרת כי הכספים עלולים שלא להגיע לניצולי השואה, שכן למשיבה היו מנגנוני בקרה להבטחת שימוש נאות בכספים. בנוסף, אישר בית המשפט את השימוש שעשתה המשיבה בוועדה מייעצת, המורכבת ממומחים, כדי לסייע בקבלת החלטות, שכן היא סייעה להבטיח הפעלת סמכות מושכלת ומקצועית. הועלו טענות פרוצדורליות מינוריות בנוגע להסתמכות הדירקטוריון על המלצות הוועדה, אך בית המשפט קבע כי אין בהן כדי לפסול את הליך קבלת ההחלטות. פסק דינו של השופט דנציגר התקבל בהסכמת השופטות ארבל ונאור, והביא לדחיית העתירה ללא צו להוצאות.