ת"א 1396/07

תקציר

במקרה זה, רוכב אופניים טען כי נפגע בתאונת דרכים כאשר מכונית הופיעה לפתע מאחוריו וצפרה בקול רם, מה שגרם לו לאבד שליטה ולהפוך את אופניו. עם זאת, השופט קבע כי יש לדחות את התביעה שכן עדותו של התובע, בהיותה הראיה היחידה, לא הייתה משכנעת דיה כדי להוכיח כי האירוע התרחש כמתואר. ראשית, הימנעותו של התובע מלדווח למשטרה על התאונה מיד לאחר התרחשותה, גם כאשר ניתנה לו הזדמנות לכך, מעוררת ספק לגבי עדותו. התובע נתקל בניידת משטרה זמן קצר לאחר האירוע הנטען, אך לא פנה לשוטרים לעזרה. כמו כן, בדו"חות הרפואיים של קופת החולים ומחדר המיון של בית החולים לא מוזכרת תאונת דרכים או מעורבות רכב, דבר הסותר את גרסת התובע לאירועים. השופטת הדגישה את האתגרים שבהסתמכות על עדות התובע בלבד בהיעדר ראיות תומכות או נסיבות המצדיקות הסתמכות כזו. התובע, רוכב אופניים מנוסה, טען כי נבהל מצופר הרכב שגרם לו לסובב את ראשו ולאחר מכן ליפול. עם זאת, מבחינה אובייקטיבית, לא הייתה סיבה לבהלה, במיוחד כאשר התובע רכב על כתף ימין של הכביש. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין צפירת הרכב לבין נפילתו. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע. החלטה זו מהווה גורם מרתיע מפני תביעות סרק בגין תאונות דרכים לכאורה ללא מעורבות ישירה של כלי הרכב, ומגנה על קרנית ועל הקופה הציבורית מפני תשלום פיצויים משמעותיים. לתובע שמורה הזכות לערער על פסק הדין תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.