ע"פ 30541/06

תקציר

בערעורים המאוחדים שלפנינו ערערה המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים לבטל כתבי אישום בארבעה תיקים בשל הפרת חובת ההודעה לפי סעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי. חובה זו מחייבת את התביעה להודיע לחשודים על העברת חומר חקירה, דבר המאפשר להם לבקש שימוע לפני הגשת כתב אישום. הפריצה התרחשה כאשר חומרים הועברו לאחר 1 בינואר 2003, אך כתבי אישום הוגשו לאחר 1 בינואר 2005, כאשר הזכות לשימוע נכנסה לתוקף. כל המשיבים טענו כי זכותם לשימוע נפגעה, דבר המצדיק את מחיקת האישומים עד לעריכת שימוע, עמדה הנתמכת על ידי הסניגוריה הציבורית. המדינה טענה כי מאחר שזכות השימוע עדיין לא חלה בעת העברת החומרים, לא נפל פגם בלתי הפיך, וניתן לתקן את הפגם בדיון מאוחר מבלי לבטל את האישומים. ערכאת הערעור בחנה סוגיות אלה על פי דוקטרינת הבטלות היחסית, המאזנת בין חומרתן של הפרות פרוצדורליות לבין השלכותיהן. בית המשפט ציין כי למרות שהפרת חובת ההודעה הייתה משמעותית, אין צורך בביטול אישומים אם ניתן לרפא את הפגם על ידי עריכת שימוע מאוחר יותר. בית המשפט הגיע למסקנה כי דיון מאוחר יכול לתקן את ההפרה מבלי לפגוע בזכויות ההליך ההוגן של הנאשמים, וישרת את האינטרס הציבורי בכך שימנע עיכובים וטיפול כפול פוטנציאלי בהאשמות. בכך קיבל בית המשפט את ערעור המדינה, וביטל את דחיית בית משפט קמא, תוך שהוא מעניק לנאשמים ארכה של 30 יום לבקש דיון בטרם ימשיכו במשפט.