ת"פ 24299-02-15

תקציר

הנאשם הודה בעובדות המהוות את עבירת המרמה והפרת האמונים. במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי ההגנה תוכל לטעון נגד ההרשעה, ובית המשפט שמר לעצמו את שיקול הדעת בסוגיה זו. מהעובדות עולה כי אשתו של הנאשם נעצרה בגין נהיגה במהירות מופרזת. היא קיבלה זימון וזימון מינהלי להופיע בדיון. הנאשם, שהיה נחוש לסייע לאשתו, יצר קשר עם מכר, אבנר, שהציע לסייע בטיפול בתיק תמורת תשלום. אבנר מילא בכזב טופס שימוע והחלטה, והעמיד פנים כי נערך שימוע לאשת הנאשם. הוא גם הצהיר בכזב כי היא זוהתה וכי רישיונה לא יישלל מנהלית. הדבר נעשה בתיאום עם אדם נוסף, רוני, ובתמורה לכסף. הנאשם, יחד עם אבנר ורוני, ביצע מעשה מרמה והפרת אמונים כלפי הציבור. נוכח הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, מצא אותו בית המשפט אשם בעבירה המיוחסת לו. בית המשפט החליט שלא להרשיע את הנאשם, שכן הדבר יפגע באופן משמעותי בסיכוייו העתידיים ובפרנסתו. מקרה זה נחשב למקרה חריג נוכח אשמתו היחסית של הנאשם, נסיבותיו האישיות והספקות לגבי קיומם של יסודות העבירה. במקום זאת, בחר בית המשפט בצעדי ענישה, הכוללים התחייבות לשלוש שנים המחייבת את הנאשם להימנע מביצוע מרמה והפרת אמונים, ותשלום פיצויים סמלי בסך 3,000 שקל למדינה כקורבן העבירה. בית המשפט הדגיש את חומרתם הנמוכה של המעשים שבוצעו ואת הודאתו המיידית של הנאשם, היעדר עבר פלילי ודאגה למשפחתו כגורמים מקלים. פסק הדין ניתן בנוכחות הנתבע ושני באי כוחו. לנאשם יש זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.