ע"א 9725/04

תקציר

במקרה של מחלוקת בין חברה ישראלית לחברה קנדית בנוגע לעמלות בגין מכירת סימולטור טייס מסוקים למשרד הביטחון הישראלי, דן בית המשפט הישראלי בערעור על פסק דין שביטל את היתר ההמצאה של המערערת. בית המשפט שב ובחן האם אי פעם נקבע חוזה המבטיח עמלה והאם המשיב ניהל משא ומתן בחוסר תום לב. בתחילה, בית המשפט המחוזי בתל אביב מצא כי לא קיים חוזה ודחה את התביעות כנגד המשיב, והציע כי העניין יעבור לבוררות לפי סעיף בהסכם. המערערת טענה להסכמה נוספת בעל פה המבוססת על תכתובת דוא"ל המרמזת על גיבוש התחייבות, אך בית המשפט ציין את היעדר התנאים החד משמעיים, בעיקר בכל הנוגע לשיעורי העמלות, והטיל ספק בסמכותו של שולח הדוא"ל. מנגד, הצליחה המערערת להוכיח טענה תקפה בדבר ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, ואפשרה לבתי המשפט לעסוק בהיבט זה תוך דחיית התביעה על יסוד קיום חוזה בלבד. השיקולים כללו האם ההתכתבות מהווה פעולה פנים-מדינתית. בית המשפט גם תהה האם תניית בוררות מהסכם הייעוץ חלה, וקבע כי היא אינה חלה בשלבים טרום חוזיים. לבסוף, באשר לסמכות השיפוט, קבע בית המשפט כי הפורום הישראלי ראוי בשל אופי העסקה. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו, תוך שמירה על שיקולים של משא ומתן בחוסר תום לב תוך פסיקה כנגד התביעה החוזית, וכתוצאה מכך בוטל פסק דין באופן חלקי ופסק למערערת הוצאות משפט.