ת"א 37934-11-15

תקציר

התובע, שנתן ייעוץ עסקי, תבע את הנתבע, בעל שליטה, בגין אי תשלום שכר טרחת עורך דין בסך 2,760,000 ₪. לטענת התובע, הוא תיווך בין הנתבע לבין חברה, מה שהוביל להשקעה של כעשרים מיליון דולר בעסקי הנתבעת. התובע טען כי הצדדים סיכמו כי יקבל 2% מכל השקעה כעמלה והגיש הסכם בכתב על כך, המכונה "המזכר", שנחתם לכאורה על ידי הנתבעת. הנתבעת הכחישה את קיומו של הסכם כזה וטענה כי המזכר זויף. עוד טען הנתבע כי המזכר נעדר היגיון מסחרי ופרטים מהותיים, וכי ההשקעה לא היטיבה עמו ישירות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבע לא חתם על המזכר; הוא נכתב ונערך על ידי התובע. גם טענת התובעת כי הצדדים הגיעו להסכם בעל פה לשכר טרחה לא צלחה, שכן הדיונים ביניהם היו מעורפלים מדי וחסרים פרטים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח את היקף השירות שניתן, את טובת ההנאה שהפיק ממנו הנתבע או את שכר הטרחה הראוי – דרישות להצלחת התביעה לפי חוק העששת. היעדר כל ראיה למרמה או גניבה מצד הנתבע בניהול יחסי הצדדים הביא אף הוא לדחיית טענות אלה. לפיכך, נדחתה התביעה להוצאות משפט, והתובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע, שנקבעו על סך 40,000 ₪.