בש"פ 9984/17

תקציר

בהחלטת בית משפט זה קבע בית המשפט כי הרף הראייתי לבקשת מעצר הקשורה להסגרה נמוך מזה של הליכי מעצר אחרים. הדבר הודגש בתיקים קודמים כגון צבטקוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי לממשלה נ' פרקופץ. המשיב עמד בפני מספר אישומים, לרבות עבירות מין בקטינים, שכל אחד מהם נושא עונש של 14 שנות מאסר. למרות התמקדותה של ההגנה בערעור על אישום האונס בשל חוסר ראיות מספיקות לכאורה, בית המשפט מצא את הבסיס הראייתי ההולם לכל האישומים, כולל אינדיקציות לחדירה. בית המשפט הדגיש את ייחודו של מעצר הקשור להסגרה, שבו הסיכון להימלטות גדול יותר, ומחייב שיקולים מחמירים יותר. המעצר נקבע כהכרחי בשל פוטנציאל הבריחה של המשיב והסכנה הנשקפת לקטינים, דבר הפוגע באמון החיוני לשחרור על תנאי. המשיב נמלט מבריטניה לישראל, תוך שהוא נמנע מהליכים משפטיים למרות שהיה מודע לחקירות שם. בית המשפט ציין כי עיכובים נובעים פעמים רבות מהליכי הסגרה ולא ניתן לנצל אותם לטובתו של המשיב, במיוחד כאשר המשיב תרם לעיכובים אלה בכך שנמלט. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד להליכי הסגרה, ודחה את ערעור המשיב על מעצרו.