ת"א 1587/07

תקציר

התיק סובב סביב תביעה לסעד של פינוי ותשלום כספי של דמי שימוש, שהגישה החברה הממשלתית עמידר, נגד שני נתבעים נשואים. הדירה המדוברת הושכרה לאביו המנוח של הנתבע. השאלה המרכזית היא האם הנתבע הראשון, בנו של הדייר המנוח, זכאי להמשיך ולהתגורר בנכס המושכר כ"שוכר ממשיך". בית המשפט מתייחס תחילה לשאלה המקדמית האם יש לו סמכות עניינית בתביעה, וקובע כי כן, וכי טענת התובע כי הנתבע היה צריך לעתור תחילה לסעד מינהלי, אינה תקפה, שכן תביעת הפינוי הוגשה זמן קצר מדי לאחר שהתפנה המסלול המנהלי. השאלה העובדתית העיקרית היא האם הנתבע הראשון התגורר בנכס המושכר לפחות שלוש שנים לפני פטירת אביו, דבר המזכים אותו כ"דייר ממשיך" לפי חוק הדיור הציבורי. התובע מציג דו"חות המתעדים ביקורים בנכס מהם עולה כי הנתבע התגורר בו רק משנת 2006 ואילך. עם זאת, מתצהירי הנתבעים, הנתמכים בראיות חיצוניות, עולה כי הנתבע הראשון עבר להתגורר בדירת אביו כבר בשנת 2002. בית המשפט מוצא את עדויות הנאשמים וראיותיהם משכנעות יותר, ומגיע למסקנה כי הנאשם הראשון אכן התגורר במקום למעלה משלוש שנים לפני מות אביו. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי אי דיווח הנתבע על מקום מגוריו לעמידר אינו שולל את זכאותו הסטטוטורית, מה גם שהתובע לא פעל על פי ידיעת מקום מגוריו בעת שהתגלה, ואף המשיך להציע הנחה בדמי השכירות. בית המשפט קובע כי יש לדחות את תביעת הפינוי, ואילו התביעה הכספית לדמי שימוש מתקבלת, ומורה לנתבעים לשלם 1,331.32 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. השופטת דוחה גם את תביעת הנתבעים לקיזוז בגין מזונות לקויים, בשל חוסר ראיות. לפיכך, התוצאה היא שתביעת הפינוי נדחית, והתביעה הכספית מתקבלת בחלקה.