ה"פ 56225-02-17

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לתביעה אזרחית בין חנה לקבלן, בדבר ביטול הסכם ביניהם ומחיקת הערת אזהרה לטובת הקבלן שנרשמה על חלקת קרקע. סעיף הביטול בהסכם קובע כי במקרה של הפרה יסודית, הנפגע רשאי להודיע על כך למפר ההסכם ולבטל אותו תוך זמן סביר, ועורך הדין ימחק את הערת האזהרה באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר. חנה טענה כי שלחה את מכתב הביטול לקבלן כפי שנקבע בהסכם, בעוד הקבלן טען אחרת. השופטת בוחנת בהרחבה את עמידתו של מכתב הביטול בדרישות סעיף הביטול לעניין תוכן המכתב ואופן שליחתו. השופטת מצדדת בחנה וקובעת כי המכתב נשלח בהתאם לכוונת הצדדים כפי שמשתמע מלשון ההסכם ומנסיבות המקרה: המכתב כלל את הפרטים הנדרשים ונשלח לכתובת הרשומה בהסכם, ואופן שליחתו תאם את כוונת הצדדים. כמו כן, השופטת דנה בטענת הקבלן כי עסקת הפדיון, שתאפשר לקבלן לשלם סכום מסוים ולממש את הדירות, עדיין תקפה. השופט פוסק לטובת חנה וקובע כי עסקת הפדיון פקעה לפני שנים והצעתו הנוכחית של הקבלן לממש אותה אינה מהווה תיקון תקף להפרה היסודית, ולכן סירובה של חנה מוצדק. לבסוף, השופט מתייחס לטענה כי עורך דינה של חנה הפר את חובת הנאמנות שלו בכך שלא מחק את הערת האזהרה, כפי שביקש חנה, ומורה לו לעשות כן. כתוצאה מכך, השופט קובע כי ההסכם בוטל כדין ומורה לעורך הדין למחוק את הערת ההתראה. הקבלן חויב לשלם לחנה את הוצאותיה בסך 50,000 ₪.