ת"א 583/98

תקציר

התובעים, זוג נשוי מעפולה, תבעו את הבנק על שטר משכון על דירתם, בטענה כי השטר נועד להבטיח הלוואה בסך 100 אלף דולר ולא את כל חובות הבעל לבנק ללא מגבלה מוגדרת. הבנק טען כי המשכון נועד להבטיח את כל חובות הבעל, וכי התובעים היו מודעים לכך היטב. המחלוקת העובדתית העיקרית הייתה האם נמסר לתובעים כי המשכון חל רק על סכום ההלוואה. בית המשפט מצא את עדויות התובעים מגמתיות, מתחמקות וסותרות, בעוד עדי הבנק העידו באופן אמין ומקצועי. גם טענת התובעים כי חתמו על שטר החוב בריק, ללא סעיף הסכום הבלתי מוגבל, הופרכה על ידי הראיות. יתר על כן, לתובעים, ובעיקר לאישה, היה אינטרס כלכלי ישיר לסייע לבעל לפרוע את חובותיו, מה גם שהדירה שועבדה בתקופה בה עסקיו היו במצב טוב. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת הבנק, דחה את טענות התובעים והורה להם לכסות את הוצאות הבנק בסך 10,000 ₪.