ת"פ 37794-12-14

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן פריצה, גניבה, איומים ושיבוש הליכי משפט. הדיון התמקד בחוקיות מעצרו של הנאשם ובחיפוש שהוביל לגילוי הרכוש הגנוב. בית המשפט קבע כי לחיילים הייתה סמכות לעכב את הנאשם ולערוך חיפוש בחפציו ללא צו או חשד סביר בשל המצב הביטחוני הרגיש סמוך למחסום אייל, שם אירע האירוע. החיפוש נערך גם הוא בהסכמת הנאשם. כמו כן, הרכוש הגנוב שנתפס במהלך החיפוש היה קביל כראיה, שכן תפיסתו לא הייתה בלתי חוקית. בית המשפט בחן גם את סוגיית החזקה השכיחה והגיע למסקנה כי הסבריו של הנאשם להחזקת הסחורה הגנובה אינם אמינים וכי הוא לא הפריך את החזקה בדבר מעורבותו בעבירות. התנהגותו של הנאשם במהלך מעצרו ולאחריו, כמו גם אמירותיו הסותרות, תמכו במסקנה זו. בנוסף, התייחס בית המשפט לאי הבאת הקטין המעורב באירוע להעיד. נקבע כי מחדל זה לא פגע בתשתית הראייתית ולא גרם לעיוות דין, מה גם שההגנה גם לא עשתה מאמצים משמעותיים להביא את הקטין להעיד מטעמם. בית המשפט קבע גם את קבילות אמרותיו של הנאשם בחקירתו, שלא הוקלטו ויזואלית בשל טעות טכנית. מאחר שההגנה אישרה את נכונות הדברים והתרגום, והנאשם לא הודה בעבירות, היעדר תיעוד חזותי לא הצדיק את פסילת ההודעות. לבסוף, הרשיע בית המשפט את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו, לרבות איומים על הקטין ושיבוש הליכי חקירה. גם הימנעותה של התביעה ממתן אזהרה כדין לעבירת האיום לא היוותה סיבה מספקת לבטל אישום זה, שכן הנאשם היה מודע לזכויותיו וניתנה לו הזדמנות להציג את טענותיו במהלך המשפט.