ב"ל 10038-11-18

תקציר

התובע, בעל עסק עצמאי, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, בדרישה להכיר בפציעת הירי שלו כתאונת עבודה. בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע לאירועים – לפיה נורה בעת שובו למשרדו מאזור סמוך בו החנה את ציודו העסקי – עקבית ונתמכת בראיות. משכך, קיבל בית המשפט את גרסתו. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובע. נמצא כי הירי לא היה קשור לעבודתו או לחייו האישיים של התובע אלא נבע מסכסוך בין עובד עירייה לבין קבלני המשנה של העירייה. האירוע התרחש בעת שהתובע היה בעבודה, אך הוא לא נבע מעיסוקו. כמו כן, לא התקיים נטל ההוכחה המוטל על התובע כי הפגיעה אירעה עקב עיסוקו. בית המשפט הדגיש כי הקשר הסיבתי בין האירוע לבין עבודתו של התובע הוא דרישה מהותית, ובמקרה זה לא היה קשר בין הירי לבין עיסוקו של התובע כבעלים של חברת עבודות עפר. מכאן, שלא ניתן היה לראות בפגיעה תאונת עבודה, והתביעה נדחתה. שני הצדדים יכולים לערער על ההחלטה בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.