ע"א 24352-03-23

תקציר

קביעתו של השופט רם וינוגרד היא כי אייזנבך אחראי לנזק שנגרם לדירתו של ברנשטיין, בשל דליפת מים מדירתו של אייזנבך, המהווה הסגת גבול במקרקעין. טענותיו של אייזנבך כי האיחור של ברנשטיין בפנייה החמיר את הנזק לא הוכחו והן נדחות. אייזנבך נדחית גם מתביעתם לפיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, השופט מקבל חלקית את ערעורו של אייזנבך על הקביעה כי יש לתקן את האיטום במרפסת הדרומית, בשל הקביעה העובדתית כי בעיית הנזילה מהמרפסת לא נפתרה דיה. השופטת מתערבת גם בגובה הפיצוי שנפסק לברנשטיין בגין תיקונים עתידיים, ומגדילה אותו מ-7,000 שקל ל-17,500 שקל, בשל חוסר הוודאות לגבי היקף התיקונים העתידיים שיידרשו. הקביעות הנוגעות לפיצוי נזק לא ממוני ואגרות בית משפט אינן מתערבבות, שכן הן נקבעות באופן סביר ואינן מכילות טעויות בולטות. לבסוף, השופט קובע כי על אייזנבך לשאת בהוצאותיו של ברנשטיין בערעור ובערעור שכנגד, בסך 15,000 שקל, ומורה על פיקדונות הצדדים.