דב"ע לג/2 - 7

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הסכם קיבוצי וחוקת פנסיה, ולתחולתם של הסכמים אלה על תביעות המערערים להגדלת תשלומי הפנסיה. המערערים, וילהלם רוזנבלט ושראגא הירש, פרשו לגמלאות בשנים 1970 ו-1966, בהתאמה, ושניהם ביקשו לחשב את הפנסיה שלהם על בסיס דרגות שכר גבוהות יותר מאלה שהוקצו להם בעת פרישתם. בית הדין קבע כי ההסכם הקיבוצי, שנועד להסדיר את יחסי העבודה ותנאי העבודה, חל רק על עובדים שקיימים ביניהם יחסי עובד מעביד. מאחר שהמערערים פרשו לגמלאות ולא התקיימו ביניהם עוד יחסים כאלה, ההסכם הקיבוצי לא חל עליהם ישירות. כמו כן, הסעיפים הספציפיים בהסכם בדבר תוספות שכר התייחסו לעובדים פעילים ולא נועדו להיטיב עם הגמלאים. בית המשפט פירש את הוראת חוקת הפנסיה המבטיחה "פנסיה ריאלית" בצמצום, וקבע כי היא אינה מקיפה את תוספות השכר שביקש הירש. חוזי פנסיה, להבדיל מהסכמים קיבוציים, פועלים במסגרות משפטיות שונות וחסרים אחידות, ובכך מונעים מבית המשפט לאמץ פרשנות רחבה. לפיכך קבע בית המשפט כי טענותיהם של רוזנבלט והירש לתשלומי פנסיה מוגדלים על בסיס ההסכם הקיבוצי וחוקת הפנסיה, בהתאמה, חסרות שחר.