עת"מ 48910-02-19

תקציר

העותרת הגישה תלונה כנגד החלטת המועצה בעניין תעריפי הארנונה של הוועדה המקומית לשנת 2018. המועצה החליטה כי שיעור המס לשנת 2018 יתבסס על השיעור החוקי משנת 2000 בתוספת שיעורי עדכון השרשור. בעתירה נטען כי יש לחשב את התעריף על פי הצעת המועצה משנת 2006. בית המשפט מצא כי טענת המועצה סבירה שכן עדכון התעריפים אינו נתון לשיקול דעת ויש לעשותו מדי שנה על פי החוק. לפיכך, נקודת המוצא צריכה להיות שער 2000 המעודכן על פי תקנות ההסדרים והחוק. בהמשך דן בית המשפט בטענת העותרת כי יש לנכות 20% מהארנונה שגובה המועצה משיעורי הארנונה של הוועדה המקומית. בית המשפט הסכים עם העותרת כי אישור השרים משנת 2008 שינה את סיווגן של קרנות אלה, ומשמעותו היא שהן אינן שייכות עוד לוועדה המקומית. לפיכך, יש להפחית את שיעורי הארנונה של הוועדה המקומית בהתאם. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי קיצוני, וקבע כי ההתכתבויות של העותר עם הרשויות היו רציפות וכי השיהוי בהגשת העתירה לא היה מופרז. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לתקן את החלטת המועצה כך שתשקף כי יש לחשב את שיעור הארנונה של הוועדה המקומית לשנת 2018 על בסיס שיעור 2000 בניכוי 20% ולעדכן בהתאם, והורה למועצה לפצות את העותרת בגין תשלומי היתר ששולמו משנת 2018 ואילך. המשיבים חויבו לשלם לעותר הוצאות בסך 3,000 ₪.