ע"א 863/80

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור לבית המשפט העליון בעניין סכסוך בין בני זוג נשואים. האישה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתשלום מזונות מבעלה, אך האחרון טען כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בתיק שכן הוא כבר הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכלל בקשה לקביעת מזונות. תביעתו של הבעל התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שגרם לאישה לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי תביעת גירושין המוגשת לבית דין רבני, יחד עם בקשה למזונות, אינה מונעת באופן אוטומטי דיון בנושא מזונות בבית המשפט המחוזי. על מנת שבית המשפט המחוזי יהיה מנוע מלדון בתביעת המזונות, על תביעת הגירושין להיות כנה, ונושא המזונות חייב להיות כבול כדין לתביעת הגירושין. זאת ועוד, הנטל להוכיח תנאים אלה מוטל על המבקש המבקש לחסום את הדיון בבית המשפט המחוזי. במקרה ספציפי זה קבע בית המשפט העליון כי תביעת הגירושין של הבעל ובקשת המזונות בבית הדין הרבני היו כנות. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט שמגר, קבעה כי תצהירו של הבעל וחקירתו בעל פה מהווים ראיה מספקת לכך, במיוחד לאור העובדה שהאישה לא הגישה תצהיר נגדי ולא סיפקה כל ראיה ניתנת לאימות לסתור את טענות בעלה. השופט בייסקי, בדעת מיעוט, טען כי היה על בית המשפט לשקול נסיבות ומסמכים אחרים שהוצגו בפניהם, לרבות מכתב שכתב הבעל המביע את רצונו בפיוס, וחקירה נגדית של תצהיר הבעל. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור ברוב דעות, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת האישה למזונות ואישר את כריכת נושא המזונות בבית הדין הרבני. המערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 5,000 ₪.