ת"א 53133-03-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עסקת שכירות מוגנת בה היו מעורבים גב' בלוך, ירון ועו"ד כהן. גב' בלוך טענה כי עו"ד כהן חב לה חובת אמונים, אותה הפר בכך שלא גילה מידע חיוני על העסקה. השופט הסכים וקבע כי לעו"ד כהן אכן הייתה חובת נאמנות והגינות כלפי גב' בלוך, אותה הפר בכך שהעלים עובדות בדבר הבעלות השנויה במחלוקת בנכס. למרות היעדר יחסי עורך דין-לקוח, הדגישה השופטת כי עורכי הדין חבים חובת נאמנות רחבה לציבור, ובמקרה זה ידע עו"ד כהן כי גב' בלוך סומכת עליו ולא פעלה לטובתה. הסוגיות המרכזיות היו אי תיקון רישום המקרקעין, שהציג מצג שווא של המצב העובדתי והמשפטי, ותפקידו של עו"ד כהן בניסוח הסכמים שהטעו את גב' בלוך. כתוצאה מתרמיתו, נאלצה גב' בלוך לפנות את הדירה והפסידה את הכספים שהשקיעה. גב' בלוך דרשה פיצויים בסך 395,000 ₪, מתוכם 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש ויתרת הסכום בגין השקעותיה הכספיות בעסקה. לאחר בחינת חומר הראיות, פסק לה בית המשפט סך של 134,800 ₪, הכוללים את דמי המפתח וההוצאות שהוציאה בגין שיפוץ הדירה, בניכוי הערך הכספי של התקופה בה התגוררה בדירה. בנוסף, חויב עו"ד כהן לשלם לגברת בלוך הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 14,500 ₪. השופט הגיע למסקנה כי התנהגותו של עו"ד כהן תרמה באופן משמעותי לנזק שנגרם לגב' בלוך, והפכה אותו לאחראי הבלעדי לנזק. פסק הדין ניתן לטובתה של גב' בלוך, ונקבע כי כהן ישלם לה את הסכום האמור.