ע"א 603/77

תקציר

בערעור שהוגש במחוז ירושלים לתכנון ובנייה ניתן ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה לפיצויים לפי חוק התכנון והבנייה, סעיף 197. בבעלות המערערים דירה צמודה למגרש נשוא תכנית מתאר ששינתה את ייעוד השטח ממגורים למסחר, ואפשרה בנייה לגובה. לטענתם, התוכנית פגעה ברכושם בכך שחסמה את האור והאוורור, חסמה את הנוף והורידה את ערכו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט כהן, קובעת כי תביעת המערערים מגלה זכות לפיצוי לפי סעיף 197 לפקודה, בכפוף לסייגים שבסעיף 200. פסק הדין מבחין בין נזק שנגרם על ידי התכנית עצמה לבין נזק הנובע מביצועה של התכנית. מאחר שתלונת המערערים נוגעת לביצוע התכנית, מוצא כהן כי אדמתם נפגעה לכאורה מהתכנית ומזכה אותם בפיצויים. עם זאת, השופט ברק חולק על כך, וטוען כי התכנית עצמה לא פגעה ברכושם של המערערים. לדברי ברק, הפגיעה נובעת מיישום התוכנית, שסעיף 197 אינו מכסה אותה. הוא מזהיר כי פירוש החוק כך שיכלול נכסים שכנים עלול להוביל לאי ודאות ולהקפיא יוזמות תכנון. ברק טוען כי כוונת המחוקק תומכת בדעה זו וכי בעלי קרקעות שכנים אינם מקבלים פיצוי במצבים דומים על פי דיני ההפקעות. בסופו של דבר, החלטת הרוב, אליה הצטרף השופט שמגר, גוברת, ומאפשרת את המשך התביעה. פסק הדין מתהפך, והתיק מועבר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים. ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שמורים עד לסיום המשפט.