ע"א 711/72

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתמקד בקבלן, המערער, שהורשע במתן שוחד לפקיד במחלקת המים של המשיב כדי שיבטיח מכרזים למפעלי מים. המשיב תבע פיצוי בגובה סכום השוחד, 5,000 לירות, על בסיס דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני נזיקין. בית המשפט הסכים, תוך שהוא מתייחס לתקדימים משפטיים אנגליים ונימק כי כאשר מתרחש שוחד, חזקה על הנזק שהוא לכל הפחות סכום השוחד. בפסק הדין צוין כי בתי המשפט השתמשו לאורך ההיסטוריה בחזקות לטובת המוסר והאינטרס הציבורי כדי לפשט את משימתו של התובע להוכיח נזקים בתיקי שוחד. חזקה זו מתחזקת על ידי הרעיון שאיש אינו מספק שוחד מבלי לצפות לטובת הנאה שווה, המשווה באופן הגיוני את השוחד לנזק. חרף טענות המערער כי אין להחיל את החזקה בשל התחשבות חלקית וטענות לענישה מופרזת נוכח הרשעתו הפלילית, קבע בית המשפט כי אין בהן כדי לשלול את האחריות האזרחית לנזקים. פסק הדין אישר כי תביעות אזרחיות פועלות בנפרד מעונשים פליליים, תוך התייחסות להוראות חקיקה ספציפיות התומכות בסעדים אזרחיים ופליליים מצטברים. יתר על כן, דעת המיעוט הביעה חשש ממכירה סיטונאית של תקדימים אנגליים, תהתה האם פיצויים עונשיים צריכים להיות תחת מערכת המשפט האזרחית והדגישה כי פסיקות אזרחיות צריכות להתמקד בנזקים ממשיים ולא בענישה מוסרית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שחיזק את השימוש המקיף בחזקות במקרים של שוחד כדי להבטיח צדק ולהרתיע פרקטיקות כאלה.