בש"א 5013/08

תקציר

המבקשים ביקשו כי השופט יפסול עצמם מלדון בעניינם בשל חשש ממשי למשוא פנים בהתבסס על שתי טענות עיקריות. ראשית, הם טענו כי החלטת בית המשפט לדחות את בקשותיהם לדחיית מועדי הדיון מעידה על משוא פנים. שנית, הם הצביעו על קביעותיו של בית המשפט בנוגע לסיכויי התביעה ועל הביקורת על באי כוח המבקשים, שיצרו חשש למשוא פנים. השופט בחן ביסודיות את הפסיקה בנוגע לעילות הפסילה ומצא כי לטענות המבקשים אין כל משקל משפטי. השופט הדגיש כי האחריות לניהול יעיל של המשפט ולדחיית בקשות לדחייה מוטלת על בית המשפט. כל התנגדות להחלטות אלה צריכה להיות מועלית בהליכי ערעור רגילים ולא בהליכי פסילה. בנוסף, הבהירה השופטת כי הצהרותיהם בנוגע לסיכויי התביעה והביקורת כלפי בא כוח המבקשים אינן מעידות על עמדה סופית ונאמרו כדי להבטיח את ניהולו התקין של המשפט. השופטת התייחסה גם לטענת המבקשים בנוגע לפרוטוקול ישיבת קדם המשפט, וציינה כי היה עליהם להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול אם סברו כי אינו מדויק, והימנעותם מכך משמעה שלא יכלו לבסס עליה את טענתם. זאת ועוד, השופט ציין כי הבקשה התעכבה במידה ניכרת, שכן עילות הפסילה לכאורה היו ידועות למבקשים זמן רב לפני שהגישו את הבקשה. השופטת הביעה מורת רוח מההתנהלות ומהשפה בה נקט בא כוח המבקשים כלפי בית המשפט, אשר לא הייתה ראויה וחרגה מההתנהלות המקובלת המצופה מעורך דין. לבסוף, השופט דחה את בקשת הפסילה והותיר על כנו את המועד שנקבע לדיון ההוכחות, גם אם יוגש ערעור על ההחלטה.