ת"א 57216-11-13

תקציר

עיריית ירושלים תבעה את חברת יוסף את יורם ואת בעלי מניותיה, יוסף ויורם נחמיאס, וכן את חברת יוסף נחמיאס ובעל מניותיה יוסף נחמיאס, בגין אי תשלום ארנונה על נכס שהוחכר על ידי יוסף ויורם ומאוחר יותר אוכלס על ידי חברת יוסף נחמיאס. חברת יוסף את יורם הפסיקה לפעול בשנת 2005 עקב חילוקי דעות בין בעלי המניות, מכרה את המלאי שלה ליוסף נחמיאס ולא חזרה לפעילות. חברת יוסף נחמיאס לא הודיעה לעירייה על השינוי בשכירות והמשיכה לפעול בנכס. העירייה הייתה מודעת לכך שחברת יוסף נחמיאס היא השוכרת בפועל, אך לא תיקנה את פרטי הרישום והמשיכה לשלוח הודעות ארנונה ליוסף ויורם. כתוצאה מכך, החוב הצטבר לאורך השנים בשל גיל החובות. בית המשפט קבע כי חברת יוסף נחמיאס הייתה הבעלים בפועל של הנכס והייתה חייבת בתשלום הארנונה. אי רישום החברה כבעלים, והיעדר שומות ודרישות תשלום כתוצאה מכך, לא פטרו אותה מתשלום החוב, שכן החברה הייתה מודעת לחוב ואף רשמה אותו כהוצאה בספריה. עם זאת, בית המשפט החליט כי אין לחייב את החברה בריבית פיגורים בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה, ויש להוסיף רק הפרשי הצמדה לחוב עד למועד התביעה. סכומי הארנונה השנתיים חושבו והוצמדו למדד לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. בית המשפט דחה את טענות הנאשמים ביחס לאישום עצמו, וקבע כי הן אינן מבוססות ויש להעלותן באמצעות עתירה מנהלית. עוד נקבע כי אין הצדקה להטיל אחריות אישית על יוסף נחמיאס לפי דיני החברות הכלליים. בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת העירייה נגד חברת יוסף נחמיאס והורה לה לשלם 4,949,591.35 שקל, בתוספת ריבית הצמדה ופיגורים לפי חוק הרשויות המקומיות ממועד הגשת התביעה. התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחתה. חברת יוסף נחמיאס חויבה לשלם את שכר טרחת עו"ד העירייה והוצאותיה.