ת"א 20434-04-21

תקציר

בית המשפט מצא כנגד טענות הנתבע כי יש לראות את הסכם השכירות בטל בשל נסיבות שאינן בשליטתו, קרי מעצרו והקשיים הכלכליים שחווה השוכר בעקבותיו. השופט קבע כי מעצרו אינו נופל תחת התנאים לפטור מהתחייבויות חוזיות וכי סביר היה לצפות את האפשרות למעצר בהתחשב בעבירות שנטען כי ביצע. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות הנתבע כי התובע מנע ממנו למצוא שוכר חדש שייקח על עצמו את החוזה, וציין כי גרסת הנתבע לאירועים סותרת את ראיות התובע. השופטת גם דחתה את הטענה כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא ניסתה באופן אקטיבי להשכיר את הנכס, וקבעה כי הנתבעת מנעה מהתובעת למזער את הפסדיה בכך שלא ויתרה על החזקה בנכס עד דצמבר 2018. הנתבע נמצא אחראי לנזקיו ההולכים וגדלים של התובע כערב לחובותיו של השוכר. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת בדבר ציוד יקר ערך שהושאר במשרד, הודעה מוקדמת על ביצוע, סכום השטר והיעדר פיצוי, וקבע כי ראיות התובע מפריכות טענות אלה. נוכח הימנעותה של הנתבעת מלהביא ראיות שכנגד ומילוי התחייבויותיה על פי ההסכם על ידי התובעת, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם את מלוא סכום התביעה, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הליכי עיכוב הגבייה הוסרו, והנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחה ו-30,000 ₪ נוספים.