ת"א 2103/07

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב חלקת אדמה המכונה גוש 8873, חלקה 120 בכפר קאסם, הרשומה על שמו של המנוח אחמד מוטל טאהא. התובע, אחד מיורשיו של המנוח מוחמד עבד אל-חפז טאהא, ביקש לרשום את הקרקע על שם עזבון אביו, בעקבות עסקת מכר מיום 2.11.72. הנתבעים הם יורשיו של אחמד המנוח. בית המשפט הכיר בתוקפו של הסכם המכר וקבע כי עיזבון המנוח מוחמד הוא הבעלים של 7/8 מהזכויות בקרקע, ואילו 1/8 מהזכויות יישארו רשומות על שם עזבונו של אחמד המנוח. החלטה זו התבססה על מספר ראיות מרכזיות. ראשית, הסכם המכר עצמו, שנחתם על ידי המנוח אחמד (המוכר) והמנוח מוחמד (הקונה), יחד עם עדים, ומוטבע בתלושי הכנסה. שנית, עדויות עדים, כולל זו של אחמד שאהין סרסור, שהעיד על המכירה, וסאלח עאמר, שאישר את החזקתם ועיבודם של האדמות על ידי המנוח מוחמד ויורשיו. שלישית, מסמכים רשמיים, כגון אישור ממועצת כפר קאסם, רישומי מס וצוואות של המנוח מוחמד ואחמד, תמכו בטענת התובע. בית המשפט שקל גם את מהות העסקה ואת מערכת היחסים בין הצדדים – בני משפחה שנהנו ממערכת יחסים טובה. יתר על כן, הרעיון של אמון משתמע יושם במקרה זה. בשל הליכי הסדר המקרקעין המתמשכים, שימש המוכר (המנוח אחמד) כנאמן עבור הקונה (המנוח מוחמד) עד לרישום הזכויות על שם הקונה. יחסי נאמנות אלה הביאו לכך שתקופת ההתיישנות לא חלה, והתביעה לא הייתה חסומה בזמן. בית המשפט התייחס גם לטענת הנתבעים כי המנוח אחמד יכול היה למכור רק את זכויותיו במקרקעין (7/8) ולא את זכויות אמו (1/8). הראיות הראו כי בעת המכירה, אחמד המנוח אכן החזיק רק 7/8 מהזכויות, והמכירה התייחסה לחלק זה. לאם, אליה, היו זכויות ב-1/8 מהמקרקעין, והסכמתה או ידיעתה על המכירה לא הוכחה דיה. לפיכך, בית המשפט חילק את הזכויות במקרקעין בהתאם. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בתוספת מע"מ וריבית מיום פסק הדין. פסק דין מקיף זה בחן בקפידה את הראיות ויישם את החוקים הרלוונטיים לפתרון סכסוך הבעלות על הקרקע.