ת"א 62407-09-17

תקציר

השופט דחה את בקשת התובע בנימוקים שונים. ראשית, השופטת ציינה כי הבקשה לא התייחסה להתנהלותו וכוונותיו של התובע במהלך ההסדר הפרוצדורלי, והדבר הוכרע בצורה הטובה ביותר בבקשות 22-24. עם זאת, השופטת הכריעה במחלוקת הפרשנית, וצידדה בתובעת כי ההסדר הפרוצדורלי מרמז על התחייבות הדדית של הנתבעים לרכוש את מניות התובע אם התובע יפר את התחייבותם. למרות זאת, השופטת לא קיבלה את בקשת התובע למינוי רואה חשבון חוקר או את החובה לרכוש את המניות בשל האיחור בהגשת הבקשה, ההשלכות הנובעות מכך והיעדר ראיות התומכות בה. השופטת התייחסה גם לזמן שחלף מאז הוגשה הצעת הרכש ומצאה כי השינוי הדרמטי בשווי מניות החברה בתקופה זו השפיע על ההצדקה למתן האכיפה. השופטת הדגישה כי בבקשה לא צוין מי מהצדדים אשם וכי שני הצדדים לא פעלו במחלוקת בנוגע להסדר הפרוצדורלי. משכך, קבעה השופטת כי דרך הפעולה הראויה היא לדחות את הבקשה, אם כי התובע יכול להגיש בקשה מחודשת לאחר שיתבררו הנסיבות. לבסוף, השופט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.