ע"א 682/88

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהורה על רישום זכויות בעלות בחלקת מקרקעין על שם המשיב הראשון, בהתבסס על הסכם בכתב בין המשיב לבין אמו המנוחה של המערער. המערערת טוענת כי טביעות אצבעותיה על ההסכם זויפו, וכי ההסכמה, אם ניתנה, הושגה במרמה או תוך ניצול חולשתה הנפשית ו/או הפיזית. לחילופין, היא טוענת כי בשל הפיגור השכלי שלה, חתימתה על ההסכם אינה מחייבת אותה. בית משפט קמא דחה טענות אלה, בקובעו כי המערערת לא הוכיחה זיוף או תרמית, וכי המחיר ששולם עבור הקרקע היה סביר. באשר למצבה הנפשי של המערערת, קבע בית המשפט כי יכולתה השכלית המוגבלת אינה פוסלת את ההסכם, מה גם שאמה, שדאגה לכל ענייניה, הייתה צד לעסקה וככל הנראה הניעה את המערערת לחתום. עוד הדגיש בית המשפט כי אי כושרה המשפטי של המערערת, שהוכרז בשנת 1978, פועל באופן פרוספקטיבי, ומעשיה הקודמים תקפים ככלל. זאת ועוד, מאחר שהשלמת רישום המקרקעין טעונה את אישור בית המשפט, והאפוטרופוס לא התנגד לעסקה עד לתביעת המשיב, לא ראה בית המשפט סיבה שלא לאשר אותה. לבסוף, קיבל בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי מצבה הנפשי של המערערת בעת חתימתה לא מנע ממנה להבין את מהות ההסכם, מה גם שהיא הסתמכה על עצת אמה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאותיו של המשיב הראשון בסך 3,000 ₪.