ת"א 2089/05

תקציר

פסק הדין דן בתנאי הזכאות לתגמול הולם בהיעדר חוזה ומחיל אותם על מקרה בו תובעת ביצעה שירותים עבור נתבעת לבקשתה. בית המשפט קובע תחילה כי דיני עשיית עושר חלים במקרים בהם אין הסכמה על גובה השכר בגין העבודה שבוצעה, ובכוונתו לקבוע את הגמול הראוי במצבים אלו. הוכח כי התובעת ויתרה על הטענה כי נכרת חוזה, ולכן יש להוכיח את הכוונה לשלם שכר עבור השירותים. ההתכתבות בין התובע לנתבע מצביעה על כוונתם להחליף שכר ושירותים. תנאי נוסף לזכאות הוא שיש להכיר בתובע כגורם האפקטיבי בהתקשרות החוזית. בית המשפט בוחן מספר פרמטרים לקביעה זו ומגיע למסקנה כי מעשיו של התובע אכן היו הגורם היעיל להיווצרות החוזה. השופט קובע גם את שיעור התגמול הראוי בהיעדר הסכם, ומגיע למסקנה כי עליו להתבסס על שווי העסקה ולא על הרווחים, בשיעור של 4% בתוספת מע"מ. מכיוון שהחוזה נמשך שלוש שנים, זו תהיה התקופה הקובעת לחישוב השכר. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 203,991$ בתוספת מע"מ, וכן ריבית על הסכום הדולרי ממועד התביעה ועד למועד התשלום. בנוסף, הנתבע ישלם 15,000$ בתוספת מע"מ וריבית עבור שכר טרחת עורך הדין של התובע.