ס"ע 24940-01-11

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי תביעות מקבילות בין מבקש למשיב, שעניינן תביעות לזכויות תעסוקתיות וחובות כספיים. המבקש ביקש לדחות חלקים מכתב התביעה של המשיב בנימוק שתביעה זהה הוגשה לבית משפט שלום. השאלה המרכזית הייתה האם הסכמת המשיב לדחות תביעה אחת השפיעה על התקדמות התביעה האחרת. פסק הדין מפרט את העובדות, לרבות חלקו של המבקש בהקמת החברה של המשיב, קשיים כלכליים שהובילו לחלוקה מחדש של מניות, והתעללות לכאורה במבקש בעקבות ההסכם. המשיב הגיש תביעה שכנגד בעניין מעשיו של המבקש, ותביעה נפרדת בבית משפט השלום בדבר התחייבויות חוזיות וחובות שחב פומנאסקו, אחד מבעלי המניות לכאורה של המבקש. בתביעה הראשונית של המשיב נקבו גם נתבעים נוספים, והושג עימם הסכם פשרה, שהוביל לפסק דין חלקי. לאחר מכן ביקש המשיב לדחות את התביעה נגד המבקשת, לה התנגד האחרון. המשיב התנה את הסכמתו לדחות את התביעה בבית משפט השלום בהבנה כי הדבר לא יפגע בתביעותיהם בהליך הנוכחי. המבקש טען כי פסק הדין המוסכם צריך לחסום את התביעה שכנגד הנוכחית, ואילו המשיב טען כי הטענות מבוססות על עילות תביעה שונות ויש להמשיך בשתיהן. השופטים פסקו לטובת המשיב וציינו כי פסק הדין המוסכם בבית משפט השלום כלל כוונה מפורשת שלא להשפיע על ההליך הנוכחי. הם הדגישו כי יש להתייחס לחששותיו של המשיב מתוצאת פסק הדין המוסכם במקרה האחר, ולכבד את הסכמתם המפורשת הוא חיוני. לפיכך, נדחתה בקשת המבקש לדחות חלקים מהתביעה שכנגד, אם כי השופטים הבהירו כי פסק דין זה אינו מביע כל עמדה לגופה של התביעה שכנגד עצמה. השופטים גם התוו את לוח הזמנים והנוהל להגשת עדויות וראיות למשפט העיקרי, לרבות הגשת תצהירים על ידי שני הצדדים והפוטנציאל להופעת עדים במידת הצורך. המבקש חויב לשאת בהוצאות הבקשה, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 21.10.2012.