ת"א 49786-01-13

תקציר

המחלוקת היא בין יצרן למפיץ בלעדי. המפיץ דורש לאכוף את החוזה שנחתם ביניהם בשנת 2010 ומצהיר כי החוזה בוטל שלא כדין על ידי היצרן. המפיץ גם דורש הוראה מהיצרן למסור דין וחשבון על מכירותיו, כך שהראשון יקבל את חלקו החוקי ב-50% מההכנסות כאמור בחוזה. היצרן, לעומת זאת, טוען כי המפיץ הפר תחילה את החוזה בכך שהפסיק תשלומים ולכן ליצרן הייתה זכות לבטל את החוזה. נקודות המחלוקת העיקריות הן האם היצרן היה אמור למסור את קוד המקור ומחולל הרישיונות למפיץ, האם תשלומי המפיץ היו מותנים במסירה זו, והאם הייתה ליצרן זכות לבטל את החוזה. השופט פוסק לטובת המפיץ בכל הסעיפים. היצרן אכן היה חייב למסור את קוד המקור למפיץ, וסירובו לעשות כן, לפני הפסקת התשלומים על ידי המפיץ, היה הפרה של החוזה. יתר על כן, בחוזה לא צוין כי תשלומי המפיץ מותנים במסירת קוד המקור ומחולל הרישיון על ידי היצרן, ולכן סירוב היצרן למסור אותם לא היה מוצדק. עוד קובע השופט כי ליצרן לא הייתה זכות לבטל את החוזה ומורה לו לשלם למפיץ שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל. עם זאת, השופט אינו מורה על התחשבנות מכירות היצרן משום שטענה כזו כבר נדונה בתיק אחר בין הצדדים.